קלייף נ' בשמחה תמיד בע"מ ואח'

החלטה

מבוא

בפני שלוש בקשות שהגיש נתבע 2 (להלן- "הנתבע"): הבקשה הראשונה הינה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד מועד הגשתו בפועל; הבקשה השנייה הינה ל"מחיקת נתבע", בקשה שעל פי תוכנה אינה אלא בקשה לסילוק התביעה על הסף, ככל שהיא נוגעת לנתבע באופן אישי; הבקשה השלישית הינה בקשה להורות על העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים מחמת חוסר סמכות.

ראשיתה של התובענה שבפני בהגשת בקשתו של התובע לביצוע שטר שסכומו 300,000 ₪. הנתבעת - בשמחה תמיד בע"מ, הגישה התנגדות לביצוע שטר ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל. בתצהירו של הנתבע שצורף לבקשה האמורה, נטען שהתובע הונה את המתנגדת, שהיא הנתבעת שבפני, שלשל לכיסו כספים לא לו והתעשר על חשבונה, פעל בניגוד לחוק והשאיר את המתנגדת לשאת לבד באחריות לעבירות שביצע. פורט בתצהיר שהתובע קשר קשרי שותפות עם המתנגדת, תוך שהוא מבטיח לשלם את חלקו בהשקעה הדרושה להקמת הפעילות המשותפת, אך לבסוף השאיר את המתנגדת לשאת ברוב הפסדי הפעילות המשותפת. עוד פורט שהתובע לווה מהמתנגדת כספים, וכי המתנגדת באה לקראתו ושילמה לו שכר חודשי, אף שלא היה זכאי לכך בהתאם לתנאי ההתקשרות, כדי להצביע על הכנסה קבועה לצורך נטילת משכנתא לרכישת דירה. נטען שהתובע הגדיל לעשות בכך שעשה בשטר כבתוך שלו, וניסה להתעשר על חשבונה של המתנגדת בסכום של 300,000 ₪. בתצהיר נטען שהשטר ניתן לתובע למטרה אחת בלבד, לשם תשלום לעובדי המתנגדת, ולא לשם העברת הקניין בשטר לידיו.

הנתבע פירט בתצהיר שצורף להתנגדות לביצוע השטר שהוא נפגש בתובע לראשונה בשנת 2009, במהלך אירוע גדול שהופק על ידי הנתבעת, שהייתה זקוקה באותו מועד לקבלן משנה להספקת סדרנים לאירוע. מאוחר יותר פנתה הנתבעת לתובע פעם נוספת בקיץ 2009, אז סיפק התובע לנתבעת סדרנים ל- 10 ימים של אירוע "פסטיבל האור" שנערך בירושלים. נוכח פעילותה הגוברת של הנתבעת בתחום הסדרנים לאירועים, החליטה הנתבעת להקים מחלקה ייעודית למטרה זו- הספקת סדרנים ומלצרים לאירוע, ובספטמבר 2009 פנתה לתובע והציעה לו שותפות במחלקת הסדרנים, תוך הקמת חברה ייעודית לשם כך. התובע דחה את ההצעה והנתבעת החלה לעבוד בתחום באופן עצמאי. במרץ 2010 פנה התובע לנתבעת וביקש לבחון האם הצעתה בתוקף, וזאת בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלע. הנתבע הוסיף והצהיר שלאור יחסי הידידות בינו לבין התובע הוא השיב לתובע בחיוב וסוכם ביניהם על שותפות שווה בפעילות המשותפת, תוך השקעה שווה וחלוקת רווחים שווה. עוד סוכם שעד להקמת חברה עצמאית לניהול הפעילות המשותפת, תתנהל הפעילות במסגרת הנתבעת. הפעילות המשותפת החלה בהתאם למוסכם במרץ 2010. בעקבות לחצים מצד התובע ומצד אביו, בעקבות בעיות כלכליות, הוסכם על הנפקת תלוש בסכום קבוע, על מנת שיעלה בידי התובע לרכוש דירה באמצעות משכנתא. התובע היה אמור להשיב לנתבעת את כל עלויות השכר שנשאה בהן. הנתבע הוסיף שהתובע ביקש שהכספים שתשלם לו הנתבעת יחשבו כהלוואה, שאותה יפרע התובע מתוך הרווחים. הצדדים פנו לעו"ד לשם הקמת החברה, ואולם הקמתה נדחתה בשל קשיים שונים. ביום 3.6.11 חתמו הצדדים על טיוטה של הסכם מייסדים. לאור דרישות הנתבע הפקיד התובע בקופת הנתבע סכום של 110,000 ₪ בשלושה תשלומים נפרדים, לשם מימון הפעילות המשותפת.

נטען שהתובע שהיה אחראי על גיוס עובדים ועל תשלום שכרם שילם להם במזומן, מבלי למלא טפסי 101 ומבלי להפריש דבר כנדרש על פי דין. באפריל 2011 נערכה בקורת תמ"ת בעקבות תלונות של עובדים רבים על הימנעות מתשלום השכר. חוקרי התמ"ת דרשו את הפסקת הפעילות עם התובע לאלתר, בשל חשד לעבירה של חטיפה בעזרת נשק. ביום 3.6.11 נפגש הנתבע עם התובע והחתימו על מכתב פיטורין. מאוחר יותר נפגש עמו פעם נוספת, והציג בפניו את ההפסדים שצברה הפעילות המשותפת, אשר הסתכמו לסכום של כ- 600,000 ₪.

ביום 26.5.13 ניתנה החלטת כב' הרשם הבכיר ניר נחשון שבגדרה ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה ניתנה לחברה רשות להתגונן. נקבע שכתב התביעה המתוקן יוגש תוך 30 יום וכתב ההגנה יוגש 30 יום לאחר מכן.

בכתב התביעה שהוגש בעקבות ההחלטה, פירט התובע שהנתבעת הינה חברה המספקת שירותי ניקיון ואחזקה עבור לקוחות מוסדיים ועסקיים (להלן: "בשמחה תמיד"). עוד פורט שהנתבע הינו מנהלה של בשמחה תמיד ובעליה, בעוד שהתובע עבד בשירותה בתקופה שתחילתה בחודש מאי 2010 וסופה בחודש מאי 2011. התובע פירט שהוא עבד ב"בשמחה תמיד" כמנהל תפעול האחראי על הסדרנים העובדים בשירות החברה ושכרו הגלובאלי עמד על 7,500 ₪ לחודש.

בסעיף 7 לכתב התביעה טען התובע שבמהלך עבודתו ב"בשמחה תמיד" העביר לנתבע סכומי כסף שהוגדרו כהלוואות "וזאת בעקבות רצון הצדדים להגיע לידי שותפות כלשהי בעתיד". הנתבע מנגד העניק לתובע "שיק פתוח" (להלן: "השטר"), אשר ניתן "כערובה להשבת הכספים". השטר לא כלל סכום, אף לא תאריך פירעון. בסעיף 11 לכתב התביעה טען התובע שהנתבע ניצל את תמימותו של התובע, "שכל רצונו היה לעזור לנתבע על מנת שיוכל האחרון לעמוד בהתחייבויותיו, שכן לא הייתה ביניהם כל שותפות עסקית בפועל". במאי 2011 פוטר התובע מ"בשמחה תמיד", לטענתו לאחר בדיקה של התמ"ת, שקבעה שאין אישור לאייש אדם בתפקידו של התובע. עוד פורט בסעיף 14 לכתב התביעה, שבחודש יוני 2011, כחודש לאחר פיטוריו של התובע, "ביקש הנתבע מאת התובע כי יחתום על הסכם פיקטיבי ביניהם בשם "טיוטת הסכם מייסדים להקמת חברה" וזאת על מנת שיוכל הנתבע להציג מצג כאילו החל תהליך של יסוד חברה בה שותפים התובע והנתבע לכאורה". בסעיף 15 הוסיף התובע כי "בתמימותו ולאור ראיית מצוקתו של הנתבע, על מנת לעשות לעזור, הסכים לשתף פעולה עם הנתבע וחתם לבקשתו על הסכם זה". התובע הדגיש בסעיף 16 לכתב התביעה שהוא "עבד כשכיר בשורות הנתבעת, ולא הייתה כל שותפות בינו לבין הנתבע".

התובע הוסיף שלאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, פנה התובע אל הנתבע כדי שיחזיר לו את כספי ההלוואה. נטען שהנתבע לא התכחש לחוב והבטיח לפרוע אותו, אולם גם לאחר פניות חוזרות ונשנות הוא נמנע מלעשות כן. כאשר הבין התובע שהנתבע אינו מתכוון להחזיר לו את כספי ההלוואה, ערך התובע חישוב של מלוא התשלומים המגיעים לו ומילא את השטר שניתן לו למטרה זו. כאשר ניסה לפדות את השטר –השטר הוחזר מהטעם ש"אין כיסוי מספיק בחשבון". עוד פורט בכתב התביעה שכאשר ראה הנתבע שהתובע ניסה להפקיד את השטר, הוא פנה למשטרה להגיש תביעה נגד התובע.

בכתב ההגנה שהוגש כאמור ביום 22.12.13 מטעם הנתבע, נטען שהקשר בין התובע לבין הנתבע הינו מתוקף תפקידו של הנתבע ב"בשמחה תמיד", וכי אין עילת תביעה אישית של התובע נגד הנתבע. נטען שהנתבע לא נתן לתובע שטר כלשהו, וכי למיטב ידיעתו של הנתבע מדובר בשיק של הנתבעת שאותו נטל התובע לעצמו, ושהיה אמור להיפדות לסכום מזומן לצורך תשלום משכורות לעובדים. הנתבע הוסיף בכתב ההגנה שכוונת התובע והנתבעת הייתה ליצור שותפות לפעילות משותפת.

הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה

טענות הצדדים

ביום 22.12.13 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, שאליה צורף כתב הגנה. בבקשה פירט הנתבע ש"בשמחה תמיד" מתעדת להגיש בזמן הקרוב בקשה לבית- המשפט להורות על פירוקה כיוון שהיא אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות זה מספר חודשים. לאור ייעוץ משפטי שקיבל, סבר הנתבע, לטענתו, שהבקשה לפירוק החברה תוגש כבר לפני מספר שבועות וכי כל ההליכים כנגד החברה יעוכבו. הנתבע טען שלא רצה להגדיל את חובותיה והתחייבותה של "בשמחה תמיד" כלפי צדדים שלישיים ולכן המתין לעיכוב ההליכים. לטענתו הופתע מכך שהוא נתבע באופן אישי, בנפרד מ"בשמחה תמיד", ועל כן לא הגיש כתב הגנה בנפרד ובמועד.

לטענת הנתבע יש להיעתר לבקשתו כיוון שכתב ההגנה הוגש עוד בטרם הוגשה הבקשה לפסק דין, ולאור סיכויי ההצלחה הגבוהים של הנתבע.

בתשובתו לבקשה התנגד התובע להארכת מועד להגשת כתב הגנה בשלב זה וביקש לקבל את תביעתו במלואה ולתת פסק דין בהיעדר הגנה. לטענת התובע טיעוני הנתבע בדבר סיום פעילותה של "בשמחה תמיד" אינם רלבנטיים לתיק זה, ובקשתו של התובע הינה ניסיון לחמוק מחובותיו באמצעות הטלת האחריות במלואה על "בשמחה תמיד". עוד טען התובע שאם תסולק התביעה נגד הנתבע, בקשת הפירוק של "בשמחה תמיד" עלולה להותיר את התובע מול שוקת שבורה – דבר אשר אינו עולה בקנה אחד עם הדין והצדק.

בתשובה לתגובת התובע טען הנתבע שלפי ההלכה הפסוקה המועד שלאחריו לא יתאפשר להגיש כתב הגנה הינו מועד הדיון בבקשה לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה, מועד שטרם חלף ביום שהגיש את בקשתו להארכת מועד.

דיון והכרעה

ביום 19.12.13 נקבע בהחלטת כב' הרשם הבכיר ניר נחשון כי "באשר לנתבע 2 ככל שלא הוגש כתב הגנה מטעמו תוך המועד הקבוע בתקנות תוגש בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.". הבקשה להארכת מועד הוגשה כאמור ביום 22.12.13 עוד בטרם הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

ההלכה לעניין הארכת מועד קבועה בפסק דינו של השופט י' דנצינגר בע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור המנוח רפאלי שמואל ז"ל, (מיום 15.12.10), כדלקמן: